בשנים האחרונות נדמה שהפילוג בעם הולך ומחריף. ההגדרות “שמאל” ו”ימין” הפכו מביטוי לדעות פוליטיות, לביטוי לאויבות בין שני מחנות. בשנת 2023 הגיש שר המשפטים, יריב לוין, תוכנית להחלת שינויים רחבי היקף במערכת המשפט בישראל, שמביאה את פילוג זה לשיא שלא נראה עד היום. 

הרפורמה המשפטית שהציע לוין כוללת מספר סעיפים שעתידים להעניק לרשות המבצעת כוח חסר תקדים על חשבון כוחן של הרשות המחוקקת והשופטת, באופן שלטענת מתנגדיה, מסכן את האיזון בין הכוחות שמחזיקות רשויות השלטון ועלול להביא לממשלה אוטוריטרית. 

בין היתר, ההצעה כוללת את ביטול עילת הסבירות; יצירת פסקת התגברות שתאפשר לכנסת לחוקק מחדש חוקים שנפסלו בידי בג”ץ ברוב ריגל של 61 חברי כנסת בלבד; הענקת סמכות לכנסת לבחור את נשיא בית המשפט העליון, וכן הענקת סמכות לממשלה למנות עבור עצמה את היועץ המשפטי שלה, ואת היועצים המשפטיים לכלל משרדי הממשלה. חוות דעתם של היועצים תוגדר כלא מחייבת את הממשלה, והאחרונה אף תוכל לייצג את עצמה בבית המשפט.

כל אלו מאיימים על עקרון מרכזי ויסודי במשטר דמוקרטי, והוא עקרון הפרדת הרשויות שמבקש לייצר איזונים ובלמים שישמרו על חלוקת הכוח בין רשויות השלטון. 

מתנגדי הרפורמה

טענתם המרכזית של המתנגדים להצעתו של לוין היא שמדובר ברפורמה אנטי דמוקרטית, שמסכנת את אופייה הדמוקרטי של מדינת ישראל. הניסיון להעביר את כלל סעיפיה ללא כל ניסיון הידברות עם האופוזיציה, במהירות הבזק, מהווה מאפיין מובהק של הפיכה שלטונית, ולכן מהר מאוד קיבלה הרפורמה את הכינוי “ההפיכה המשפטית”. 

לטענתם, הכוונה להפוך את משרת היועץ המשפטי לממשלה ממינוי מקצועי למינוי אישי, תאפשר לממשלה לפעול בחופשיות מוחלטת וללא כל פיקוח. תחושת המחויבות האישית של היועץ לראש הממשלה או לשר הממנה אותו תביא לכך שהוא יפעל על מנת למלא את רצונו, ולא במטרה לקדם ולשמור על האינטרס הציבורי – מה שחותר למעשה תחת תמצית מהותו של תפקיד היועץ

עוד טוענים המתנגדים לרפורמה כי ביקורת בית המשפט על חוקי הכנסת תתייתר ותתרוקן מתוכן וסמכות, שכן אם ניתן לבטל מייד את פסילת חוקיו ברוב המינימלי של שישים ואחד חברי כנסת, ולא ברוב מיוחד יותר – הדבר יבטל את כוחם של השופטים כליל. 

משפטנים, כלכלנים, ואנשי ביטחון רבים מכל קצוות הקשת הפוליטית (ואפילו תומכי ליכוד בניהם), הביעו את חששם הממשי לביטחון מדינת ישראל וכן את חששם לכלכלה הישראלית כתוצאה מהעברת סעיפי הרפורמה בכנסת. 

היחלשותה של עצמאות בית המשפט והסרת המגבלות השיפוטיות על הכוח של הרשות המבצעת מערערת את יציבותה של הכלכלה הישראלית לכלכלה, והדבר מכה גלים גם בזירה הבינלאומית. חברת דירוג האשראי הבינלאומית Modie’s הורידה את תחזית דירוג האשראי של ישראל מ”חיובית” ל”יציבה”, בנימוק כי הצורה שבה ניסתה הממשלה להעביר את הרפורמה המשפטית מבלי לנסות לזכות בהסכמה רחבה לגבי תוכנה, מעידה על היחלשות מוסדותיה הדמוקרטים. בנוסף, משקיעים זרים נמנעים מלהשקיע בחברות ישראליות ואף מושכים את כספן מהשקעות קיימות. 

כל זאת קורה על אף שהרפורמה עוד לא עברה בכללותה, אך כלכלנים מסבירים כי עצם האפשרות שמשקיעים יספגו הפסדים כלכליים כתוצאה ממימושה, פוגעת באמונם בכלכלה הישראלית ומרתיעה אותם מלהשקיע בישראל. 

תומכי הרפורמה 

התומכים ברפורמה טוענים כי הרפורמה קריטית לפירוק האליטה השלטונית שלטענתם שולטת ברשות השופטת עוד מימי מפא”י של בן גוריון, וכוחה העתצם עם המהפכה החוקתית של אהרון ברק משנות ה-90. 

לטענתם, ההצעה לבטל את שיטת הסניוריטי – לפיה מינוי נשיא בית המשפט העליון נעשה על פי ותק בתפקיד – חיונית, שכן מינוי מקצועי ראוי שייעשה על פי כישורים מקצועיים ולא על פי ותק. זו הצעה שלטענתם דווקא מחזקת את הדמוקרטיה.  

אף ההצעה לביטול עילת הסבירות חשובה וראויה בעיניהם, שכן לדידם הכוח שהיא מעניקה לבית המשפט הוא עצום. השימוש הקל מדי במילים “בלתי סביר” בכוחו לפגוע בכל מדיניות שהממשלה תנסה לקדם, וזאת למרות שמדובר לבסוף בדעתם של אנשים בשר ודם שמחזיקים בסמכות של שופט לקבל החלטות הרות גורל שכאלו. 

ומה הלאה?

הרוחות סוערות, וכל מחנה מבוצר בעמדותיו. לכן, אין כל ספק כי צו השעה הוא למצוא פתרון ביניים שיגשר על כמה שיותר מהמחלוקות האדירות שעומדות בין הצדדים. כבר היום ישנם גופים כמו מפגשי ישראל של דרור ישראל, שפועלים על מנת לייצר שיח משותף בין המחנות שכן ברור כי במצב זה – אין מנצחים ומפסידים. הקרע בעם הוא האיום החמור ביותר על עתידה הדמוקרטי של המדינה, ולכן המשימה בעלת החשיבות העליונה היא למצוא פשרה מוסכמת שבמסגרתה בית המשפט יתחשב יותר ברצון העם מחד, והממשלה תוותר על חלק מכוחה לטובת בית המשפט מנגד.